הסתכלותו הרחבה של הירושלמי

רוצה לשתף אתכם בחידוש מעניין שעלה לי שמראה כמה רחבה הסתכלותו של התלמוד הירושלמי (עד כדי כך שהוא גם נוגע בסוגיות מאוד אקטואליות)

ישנו סיפור מפורסם בירושלמי (תענית א, ד) על יהודי בשם פנטקקה שהיה סרסור לזנות שנגלה לר' אבהו שאם אותו יהודי יתפלל עבור הציבור בשעת עצירת גשמים, הרי שהקב"ה יענה לתפילתו. שאל אותו רבי אבהו איזה מעשה טוב הוא עשה ותשובת אותו יהודי שהוא ראה אישה בוכה ושאל אותה מה קרה והיא ענתה ששבו את בעלה ודורשים כסף תמורתו והיא מתכננת להפקיר את עצמה כדי לשחרר את בעלה. פנטקקה מוכר את מיטתו ונותן לה כסף לשחרר את בעלה.

סיפור טראגי. אישה שכל כולה מסירות נפש למען בעלה. אישה כזאת נגזר עליה שלא תוכל לחיות עם בעלה שהרי אשת איש שמזנה אסורה גם לבעל וגם לבועל.

ובכן שמתי לב לדבר מתוך העיסוק בדף היומי (יש לנו מיזם שנקרא הארה שבועית ירושלמית על סדר הדף היומי שנשלח כל שבוע בוואטסאפ וזאת הזדמנות לכל מי שעדיין לא שותף במיזם זה להירשם אליו דרך דוא"ל חוזר) לדבר מעניין.

הדין שהוא בסיס לדברים שלקמן הוא הדין של קטנה נשואה שזינתה. לדעת שני התלמודים קטנה זאת אינה נאסרת על בעלה. לדעת הבבלי (יבמות לג, ב) זה נחשב אונס. לדעת הירושלמי (פסחים ח, א) קטנה אינה יכולה לאסור עצמה על בעלה.

עולה מתוך הירושלמי שאיסור אשת איש שזינתה הוא לא בגלל מעשה האיסור, אלא בגלל שמעשה האיסור הוא רק גילוי מילתא לכך שהאישה מאסה בבעלה ואינה רוצה לחיות אתו יותר. יש כאן בירושלמי זה טעמא דקרא – שהוא תת נושא מרכזי של נושא האגדה שהוא נושא מאוד מודגש בירושלמי. כמו כן בטעמא דקרא הזה מודגש היסוד הפסיכולוגי שהוא גם יסוד בולט בירושלמי.

אם אכן זה ההסבר בירושלמי, הרי שיש כאן פתרון לסיפור הטראגי של האישה אותה הציל פנטקקה. לפי הירושלמי מעשה האיסור של האישה לא היה אוסר אותה לבעלה שכן מעשיה האסורים רק מראים את אהבתה האין סופית לבעלה וברור הוא שלרגע היא אינה רוצה להיפרד ממנו (במאמר מוסגר ירושלמי זה גם יכול להות פתרון, או לפחות הצדקה לאחר מעשה לנשים מצפת בפרשת עזרא שיינברג, וכמו כן בשאלה של אשת איש שחיה בחברה מתירנית ואתה היא חוזרת בתשובה)